על הפרה תורמת בדיני זכויות יוצרים – פסק-דין האוניברסיטה העברית נ' שוקן (ע"א 5977/07)

במסגרת פעילותו של תא הסטודנטים של מפלגת העבודה באוניברסיטה העברית, מכרו נציגי התא "מקראה" בקורס מסוים, בעלות של 10 ש"ח למקראה. פעילות זו התנהלה ב"פורום" במרכז האוניברסיטה – בדוכן של אותו התא. את המקראה הכינו נציגי התא תוך שימוש במכונת הצילום של מפלגת העבודה.

לחברת שוקן, שהיא חברה להוצאה לאור של ספרים, התברר כי אותה מקראה הכילה ספר בהוצאתה, במלואו, שמחירו הרגיל הוא 89 ש"ח. לכן, שוקן הגישה תביעה לבית-המשפט המחוזי בטענה כי הסטודנטים, האוניברסיטה ומפלגת העבודה הפרו כולם את זכויות היוצרים של ההוצאה.

פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי

בית-המשפט המחוזי קיבל את התביעה – נקבע כי הסטודנטים הפרו את זכויות היוצרים, ולא עומדת להם הגנה (בעיקר מהסיבה שהם הפיצו ברבים את הספר במלואו, ולא רק חלקים נפרדים).

בנוסף, נקבע שהאוניברסיטה אחראית גם היא, בשל "הפרה תורמת" – האוניברסיטה קיימה את התנאים שאפשרו לתא הסטודנטים להפר (בכך שהעלימו עין ממכירת המקראות, וגם בשל העבודה שלא הוחזקו די עותקים של אותו ספר, עד שלסטודנטים לא הייתה אפשרות אחרת להשיג את מה שהיה חומר לימוד הכרחי). גם מפלגת העבודה חויבה בתשלום פיצויים בשל העובדה שאפשרה לסטודנטים להכין את המקראה באמצעות ציוד שלה. בסופו של דבר נקבעו פיצויים בסכום של 20,000 ש"ח.

הערעור לבית-המשפט העליון

האוניברסיטה הגישה ערעור לבית-המשפט העליון, שם טענה כי אין מקום לייצר מסלול של "הפרה תורמת" בדיני זכויות יוצרים. גישת האוניברסיטה הייתה כי במקרה שבו סטודנט מפר זכויות יוצרים בשטח האוניברסיטה, לא יהיה הגיוני להטיל אחריות גם עליה.

בית-המשפט העליון קיבל את הערעור באופן חלקי. ראשית, קבע בית-המשפט העליון שיש היגיון רב להעניש גם מי שמסייע להפרת זכויות היוצרים, ולא רק את מי שהפר בעצמו. כדוגמה, התייחס בית-המשפט לבעל אולם אירועים המאפשר, פעם אחר פעם, לתקליטן או תקליטנים שמופיעים אצלו להשמיע מוזיקה תוך הפרת זכויות יוצרים (חוק זכויות היוצרים כולל הוראה מפורשת ההופכת את מעשיו של בעל האולם להפרה של זכות יוצרים).

אולם, בית-המשפט סייג את עמדתו. נקבע כי כדי שגורם נוסף יחשב כמי שמבצע "הפרה תורמת", צריכים להתקיים שלושה תנאים:

  1. הפרה בפועל – לא מספיק שנוצרת סביבה שמאפשרת הפרה או מעשים המקלים על ביצוע הפרה של זכויות יוצרים. יש צורך כי תתרחש הפרה של ממש.
  2. מודעות בפועל על ההפרה – מי שטוענים שסייע בהפרה חייב להיות מודע באופן ממשי להפרה (לא די במודעות לכך שיש אפשרות שתתקיים הפרה).
  3. תרומה ממשית להפרה – לא די בידיעה אודות ההפרה, אלא שצריך שסיוע והתרומה של "גורם הביניים" להפרה יהיו ממשיים.

שימוש הוגן

נוסף על האמור, קבע בית-המשפט כי גם למי שביצע "הפרה תורמת" יעמדו הגנות השימוש ההוגן שבחוק זכויות היוצרים. אולם, לפעמים "מפר הקצה" ייהנה מהגנה מסוימת, אך המפר התורם לא. כך לדוגמה עשוי להתרחש כאשר יש הרבה מפרים קטנים – שההפרה שלהם נהנית מההגנה (בגלל שהיא חלקית, ללא כוונות רווח וכדומה), אולם מי שמספק את הפלטפורמה לכל ההפרות הללו, יהיה חייב בפיצויים. קביעה שכזו צריכה להדליק נורה אדומה למפעילי פורומים באינטרנט, שהמשתמשים בהם מבצעים הפרות של זכויות יוצרים.

תוצאת פסק-הדין

בעניינה של האוניברסיטה, נקבע כי הייתה הפרה בפועל (על-ידי הסטודנטים). אולם, בית-המשפט העליון לא התרשם כי בפועל ידעה האוניברסיטה שההפרה הקונקרטית הזאת מתרחשת בשטחיה, וכך גם לא הוכח שהאוניברסיטה ידעה שהמקראה כוללת את הספר במלואו. מעבר לכך, בית-המשפט לא השתכנע כי המעשים של האוניברסיטה אפשרו את ההפרה – לא די בעצם העובדה שמכירת הספרים התקיימה בשטחה, ואין לאוניברסיטה חובה להחזיק בספרייה מספר רב של עותקים כדי למנוע הפרות של זכויות יוצרים.

מנגד, בנוגע למפלגת העבודה – נקבע כי היא ידעה על ההפרה, וגם תרמה לה באופן ממשי על-ידי מימון תא הסטודנטים, ומתן שימוש במכונות הצילום לצורך ביצוע ההפרה. משכך, בוטל החיוב בתשלום הפיצויים שהוטל על האוניברסיטה, והוא הועבר למפלגת העבודה.

  • Categories

    • אין קטגוריות
  • Archives

  • Meta